<h1>ספר החינוך מצוה רצ"א</h1>
<h2>דף עה.</h2>
שלא נסרס אחד מכל המינין לא אדם ולא בהמה ולא עוף, שנאמר [ויקרא כ"ב] ובארצכם לא תעשו, אחר שזכר הכתוב ומעוך וכתות ונתוק וכרות שהוא נאמר על כלי התשמיש אמר ובארצכם לא תעשו, ובא הפירוש עליו כל שבארצכם לא תעשו, כלומר לא יעשה זאת בישראל, או פירושו מכל מין שבארצכם לא תעשו, וכל שבארצינו יכלול האדם והבהמה וכל בעלי החיים. ואין ענין הכתוב לומר שלא יהא אסור הסרוס אלא בארץ, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה בשבת פרק שמנה שרצים [ק"י ע"ב] תניא, מנין לסרוס באדם שהוא אסור, תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו, בכם לא תעשו. משרשי המצוה לפי שהשם ברוך הוא ברא עולמו בתכלית השלימות לא חסר ולא יתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלמותו והיה מרצונו ובירך בעלי חיים להיותם פרים ורבים, וגם צוה הזכרים ממין האדם על זה למען יעמודו, שאם לא כן יהיה המין כלה אחר שהמות מכלה בהם, ועל כן המפסיד כלי הזרע מראה בנפשו כמי שהוא קץ במעשה הבורא, ורוצה בהשחתת עולמו הטוב. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ב"מ צ' ע"ב] שאפילו לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל אסור, אבל אם לקחה הגוי מעצמו וסרס אותה מותר ללקחה מידו ולאכול אותה, ואם הערים הישראל כגון שאמר דברים בפני הגוי מראין חפצו בכל וכיוצא בעניינים אלה כמו שעושין המערימין הפחותין קונסין אותו שיוציאנה מתחת ידו וימכרנה לישראל אחר, ואפילו לבנו הגדול התירו זכרונם לברכה למוכרה שלא גזרו אלא שתצא מתחת ידו וימכרנה לישראל אחר, אבל לבנו קטן אינו מוכרה ולא נותנה. ומה שאמרו [שבת קי"א ע"א] גם כן שהמסרס אחר המסרס חייב, וכדאמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן, הכל מודין במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, שנאמר [ויקרא ו'] לא תאפה חמץ, [ויקרא ב'] ולא תעשה חמץ, במסרס אחר מסרס שהוא חייב, שנאמר [ויקרא כ"ב] ומעוך וכתות ונתוק וכרות, אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן, אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. כיצד, הרי שבא אחד וכרת הגיד ובא אחר וכרת הביצים או נתקן חייב גם האחרון, וכן אם בא אחד ומעך את הגיד ובא אחר ונתקן כולן לוקין אף על פי שהאחרון אינו מסרס שכבר מסורס הוא. ומה שאמרו זכרונם לברכה שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינין פטור, ומה שאמרו שהמשקה עיקרין לאדם או לשאר הבריות כדי לסרסן אסור, אבל אין לוקין על זה, וכן המושיב חברו במים או בשלג עד שיבטל ממנו כח איברי הזרע אינו לוקה עד שיסרס ביד, אבל ראוי להכותו מכת מרדות. ואשה מותרת לשתות כוס עיקרין שמסרסין אותה שלא תלד, שהנשים אינן מצוות על פריה ורביה כמו שכתבתי במצוה ראשונה שבספר. ויתר פרטיה מבוארין במקומות ממסכת שבת וביבמות. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות שאסור גם להן לסרס הזכרם, אבל לא עצמן בכוס עיקרין כמו שאמרנו. ועובר עליה וסרס אחד מכל מיני בעלי חיים בין אדם בין בהמה ועוף בין טהורים בין טמאים לוקה.
